בואו נדבר על עיצוב גרפי לבינוי.
יש משהו מטריף בלעצב הכל בגודל של מסך מחשב (כמה כבר גדול הוא יכול להיות, חצי מטר? 80 ס"מ? גג) ואז להגיע למקום כשבונים את הדוכן שעיצבתי ולראות את זה בענק.
אבל לא ככה זה מתחיל.
עיצוב גרפי מתחיל בדף ועיפרון, לא במקלדת. קודם כל מציירים את הרעיון. נכון, לא פעם יש דוכן בגודל וצורה קבועים מראש, אבל לפעמים יש דוכנים שאני מעצבת להם את הצורה.
אז שולפים את העיפרון ומתחילים לזרוק רעיונות לאויר. לפעמים הרעיונות הם של הלקוח (וכשהייתי שכירה, אז של הבוסים) ואני אמורה לקחת את הרעיון המאוד כללי הזה ולהפוך אותו למשהו מאוד מוחשי "ואם אפשר, אז תוסיפי בבקשה הדמיה".
הנה, כמו ההדמיות של הדוכן הזה, שהיה מיועד לכמה מותגים:
הרבה חברות משתתפות באותם הירידים שנה אחרי שנה וכמותן, גם האורחים הם אותם האורחים שבאים לראות מה התחדש בתחום.
ואז צריך להמציא את עצמנו, בכל פעם מחדש. אני מתה על אתגרים כאלה! הרי לשעמם תמיד אפשר. מנסיון, לכולנו יוצא כל הזמן לפגוש עיצובים משעממים, כאלה שלא ניחס להם חשיבות.
אז אם התמזל מזלי, החברה עברה מיתוג מחדש, כמו דלתון ואז זה כזה פשוט ומרענן לעצב להם את הדוכן.
בשנה הראשונה היה לדלתון דוכן אמצע גדול ובשנה שלאחר מכן, הם לקחו דוכן עם גב. כשמעצבים גב, צריך לקחת בחשבון כמה הוא רחוק מהשולחנות (ככל שהוא רחוק יותר, כך רואים טוב יותר את החלק התחתון) ואם הוא קרוב, אז העיצוב צריך להתחיל גבוה יותר, כי השולחן והמציגים מסתירים אותו.
צריך גם לקחת בחשבון אם מדובר במקום סגור או פתוח ואם מדובר בתצוגת לילה או יום. למשל, העיצוב הזה לדלתון היה עבור פסטיבל היין בירושלים, שנפתח רק לקראת הערב ונכנס עמוק אל תוך הלילה, אז הרקע היה בהיר כדי לבלוט.
צריך גם לבחור בצבעים שיבלטו לעומת עיצוב הדוכנים האחרים, בגלל זה נבחר הרקע הירוק ליינות הכרם.
דרך נוספת לבלוט זה… לבלוט. להוציא איזה אייטם מהמסגרת.
אנשים אוהבים להשתמש במושג "מחוץ לקופסה" (ביננו, לא ברור לי איפה הקופסה בכלל, אם היה לי אותה ואם כן, אז איפה הנחתי אותה).
פה נתבקשתי לעשות עיצוב גרפי לאירוע ההשקה של סיטרואן קקטוס.
מה, יש קקטוס, לא נעצב עם קקטוסים?! (מזל שלא ביקשו ממני לעצב את ההשקה של ניסן ג'וק).
הצבעים הותאמו לצבעי המכוניות. בדפוס זה אף פעם לא יוצא בדיוק כמו במחשב, אז ניסיתי להתאים את הצבעים כמה שיכולתי ולפעמים בחרתי את הצבע ההפוך, בדיוק כדי להדגיש (למשל, הכרזה הירוקה ליד הסיטרואן הכתומה וכו').
גם את שמלות הדיילות עיצבתי עם אותם האימג'ים (שזה תמונות, בשפה שוויצרית של מעצבים), הלוגו והצבעים העליזים. כי מה לעשות, גם הצוות הוא חלק מהתפאורה (בתקווה שהם אשכרה עובדים ואז הם יותר מסתם קישוט).
אפרופו אתגרים, פה מדובר בעיצוב גרפי של וילון ענק, שבכל חלק של היממה סוגרים חלק ממנו ובכל חלק שנגלל למטה יש חלקים אחרים שמוסתרים על ידי תריסים. אז הוילון הזה צריך גם להיות יפה וגם, ביננו, הוא צריך להיות יעיל, כי וילון כזה עולה הון תועפות ומי שממן אותו רוצה שהמיתוג שלו יופיע בכל שלושת שלבי סגירת הוילון.
אז בחלק הראשון עיצבתי אותו כך שרואים רק את הלוגו של הויסקי המשובח גלנפידיך ואיזה חלק של גזע עץ, מה שגם מתקשר לויסקי.
בחלק השני רואים את הבקבוק טבוע בתוך גזע העץ עם השם של גלנפידיך שלא מוסתר על ידי התריסים ורואים את הלוגו התחתון.
בחלק השלישי, כאשר כל הוילון מוגף, רואים את החלק העליון של הבקבוק, שוב – עם שם המותג, ואת הלוגו משני צידיו.
גם פה זו הדמיה, לצורך המחשה ללקוח איך ייראה הוילון על כל שלבי הפתיחה שלו.
לא תמיד עיצוב דוכן הוא למבוגרים, יצא לי כבר לעצב כמה וכמה פעמים לילדים, מה שהופך את כל העסק לצבעוני הרבה יותר.
בעיצוב לילדים צריך להתחשב בגובה שלהם ולכן לא לעצב דברים גבוהים מדי, שלא יאיימו עליהם. כמובן שצריך לעצב להם בצבעוניות מושכת, אבל לא צריך להפוך את הכל לזול ונוצץ, אלא צבעים רכים יהיו נעימים להם יותר והם יישארו (וישארו רגועים) לאורך זמן. לפעמים הקו של הלקוח הוא צבעוני וצוהל ואז אפשר להרגיע את הכל עם צבעי הריהוט ושאר האקססוריז.
