מסעדנות זה אוכל, שתייה, צחוק ואהבה

הפוסט הזה נולד כמחווה לנורמה ג'ין אהובי (זה בר, לא בלונדה), שנסגר בשבוע שעבר, המקום בו פגשתי לראשונה את ההוא שעושה אותי מאושרת. טוב, רוב הזמן הוא עושה, בכולופן.

אני אגלה לכם סוד קטן, שני הדברים שאני הכי אוהבת בחיים, אחרי המשפחה שלי ושינה טובה (מה זה, תזכירו לי?) זה לאכול טוב ולצחוק מכל הלב. ואין אושר גדול מזה, לדעתי, כשהם מצליחים להגיע ביחד, בשילוב.
כמו שיש אינסוף סוגים שונים של אנשים בעולם הזה – ככה יש סוגים שונים של מסעדות ובתי אוכל, נכון? יש כאלה בקלאסה אמיתית, יש שעפים על עצמם (עם או בלי סיבה), יש עממים, פשוטים או כאלה שפשוט עושים טוב על הנשמה. יש מסעדות שהאוכל בהן מנחם ומרפד את הבטן, ויש כאלו שעושות מצב רוח נפלא.

אני מאוד אוהבת ונהנית לעצב תפריטים למסעדות, לפאבים, לבתי קפה או לבר יין. למקומות קבועים, לאירועים חד פעמיים או לכנסים מפונפנים, אני אוהבת להכניס את עצמי לראש של המסעדן, השף או הצוות כולו, להבין בדיוק לאיזו חוויה הם מכוונים את הסועדים – ולהצליח להכניס את הלקוחות שלהם אל תוך האווירה המיועדת כבר במפגש הראשון שלהם עם המנות, כשהריר מתחיל להיווצר בפה.

ואם העבודה שלי על התפריט מגיעה עם פגישה במקום וטעימות – הרי לכם מעצבת גרפית יצירתית ומאושרת במיוחד!
בטח אתם שואלים את עצמכם למה תפריטים שחורים. אז מכמה סיבות:
1. שחור זה מרזה!
2. זה צבע יפה ולא פעם זה מתאים למקום. אני תמיד מתאימה את התפריט למקום עצמו (כן, אנשים שולחי לי סרטונים ותמונות של המקום שלהם, כדי שהתפריט ייראה חלק מהעיצוב ולא כמו משהו תלוש מהנוף)
3. בואו נהיה פרקטים – שחור פחות מתלכלך. דפוס זה דבר לא זול. כשמדפיסים אחד, אז זה גרושים, אבל למסעדה מדפיסים המון תפריטים, כי הם מתבלים, אז אנחנו מנסים לצמצם את הבלאי עד כמה שאפשר עם חומרים וצבעים נוכנים.

ושוב חזרנו לעלות ההדפסה – עכשיו עם הקורונה צריך תפריטים חד-פעמיים, אז צריך לעצב גם חכם, כך שעלויות ההדפסה לא יגרמו לבית האוכל בסופו של דבר לאכול את הלב.

ועיצוב לבתי אוכל זה ממש לא רק תפריטים. נכון, זה הדבר שמתעסקים בו הכי הרבה, אבל לבית אוכל צריך לעצב גם לוגו, חיפוי לדלתות זכוכית, פלייסמנטים ועוד.

בתיאבון!