טוב, נו, גם אדום.
וירוק.
וצהוב.
וורוד פוקסיה עם נצנצים.
ולא, זה לא פוליגמיה, אלא אלה הם חיי – פלטת הצבעים של פוטושופ.
למה צריך עיצוב גרפי בעולם?
עיצוב גרפי זה לא משהו שלומדים בדקה. זה אשכרה מקצוע!
אני לא ועדת קישוט של בתי עסק. טוב, אני כן. לגמרי כן, אבל לא בגלל שאני רק עושה להם את העסק יפה יותר, אלא אני עושה אותו ברור ונכון פי אלף, כך שהם מגיעים להרבה יותר אנשים נכונים להם ובעיקר – לתת המודע שלהם. יש המון פסיכולוגיה מאחורי הדברים, צריך להבין איך המח האנושי עובד ולאן העיניים שלנו נודדות כשאנחנו מסתכלים על, למשל, כרטיס ביקור – קודם למעלה או למטה? ימין או שמאל? כמה אנשים באמת מתעניינים בגב הכרטיס?
מאוד חשוב לדעת איפה ממקמים כל דבר, מאוד חשוב גודל הפונטים (איזו מילה תהיה גדולה יותר ואיזה קטנה יותר).
כמובן שגם הצבעים אומרים משהו. שימו לב לצבעים העזים של אבקות הכביסה, כי הם "חזקים" לעומת מרככי הכביסה העדינים שמשדרים "אנחנו עושים את הכל רך ונעים".
הנה עוד כמה דוגמאות:
ורוד ותכלת – בדרך כלל יהיו קשורים לגיל הרך
צהוב – יסמן סכנה
אדום – יסמן אזהרה
כחול – יהיה קשור לכסף (פעם זה היה ירוק, כי עבדנו בהתאם לדולר האמריקאי, אבל עכשיו אנחנו עובדים עם היורו והגוונים שלו כחולים)
שחור לבן – למשל, מוצרי קוסמטיקה (עם פונט מאוד מסוים ודק, בדומה לפול מיטשל).
ההגדרה שלי ל"מה זה עיצוב גרפי?"
עיצוב גרפי זו הדרך להעביר מסר מסוים בלי הצורך לקרוא טקסט, זאת אומרת שאם מתסכלים על פרסום מסוים (לוגו, כרטיס ביקור, אתר אינטרנט, ברושור, תמונה וכו'), אז ישר מבינים במה מדובר.
למשל, אם מישהו רואה פרסום סגול, זה ישר מתחבר לו לסלקום, כתום לאורנג' וכחול (בגוון מאוד ספציפי, כמובן) לפלאפון. אם רואים משהו בכתב רזה וגבוה, זה ישר משרה תחושה אלגנטית. ירוק ישר אומר ש"אנחנו עושים את העולם טוב יותר" וכו'.
מי צריך עיצוב גרפי?
בשלב זה או אחר – כולם.
תראו, זה לא שבחרתי במקצוע מציל חיים (להיפך, לפעמים בא לי להרוג אנשים), אבל אם בית עסק רוצה להראות רציני, הוא חייב לשדר משהו מקצועי.
בתחילת דרכי הגיעה אליי מישהי (מקסימה!) למיתוג. יש לה "רק שיעורי פילאטיס בסלון", אבל היא רצתה להוציא כרטיסי ביקור, אז היא כבר עשתה לוגו, כרטיס ביקור ותמונות קאבר+פרופיל לפייסבוק, "כי אם כבר, אז שיהיה גם דף פייסבוק על הדרך". כשסיימנו לעצב הכל, היא אמרה לי "יא, זה כמו של גדולים!" וכך העסק נראה לאנשים מבחוץ.
כשאתה מעצב לבד, לא פעם זה נראה כמו שער מחברת של כיתה ד'. אז נכון, זה יפה ומתוק וחמוד, אבל בית עסק לא צריך להיות "חמוד", אלא מקצועי ולשדר משהו נכון ללקוחות הקיימים או הפוטנציאליים שלו.
כשמישהי מעבירה הרצאה והמצגת שלה כולה מלאה בהדגשות צהובות, הצופים מרגישים מותקפים ושמזלזלים באינטיליגנציה שלהם. הם רואים את התמונה שהיא העלתה וקוראים את מה שהיא כתבה, אז למה גם למרקר להם את המילה החשובה? הם יודעים להבדיל בין עיקר לתפל.
למשל, כשאת מעצבת אתר אינטרנט את לא צריכה בפנים את כל צבעי הקשת. את לא יכולה להתיש אנשים עם מיליון צבעים צועקים, כי הם יסגרו את האתר שלך בשניה ויעופו לחפש את האקמול הראשון שהם ימצאו.
ולא פעם בחיים גם אנחנו, סתם אנשים, צריכים מעצבת, כי יש להם חתונה (ויסלחו לי מעצבות בתי הדפוס שפעם הייתי אחת מהן) והמעצבת בבית הדפוס יכולה להקדיש להם רבע שעה וכך זה נראה. עיצוב לוקח זמן ומחשבה ואם לא משקיעים את זה בכם, אז זה גם נראה כך.
דוגמה נוספת, השקעתם ממון רב במסיבת יום הולדת 50 לאבא, כדאי להשקיע עוד קצת בעיצוב אלבום. נכון, יש את האתרים החינמיים, אבל שוב, זה לא יהיה ברמה של מעצבת (מה גם שלמעצבת יש תוכנות שעושות פלאים בעיצובים, אנחנו חבורה של קוסמות).
אז מה מעצבת מעצבת? הכל. אתם צריכים לראות את הבית שלי.
