לפני שטסתי להודו שאלתי בפייסבוק "אז מה לדעתכם הצבע של הודו?".
הרי לכל דבר בעולם יש צבע: סגול זה סלקום, כחול זה לקור, ורוד זה לבת ואדום זה לאהבה, אז למה שלמדינה לא יהיה צבע?
אגב, אם תשאלו אנשים מה צבע המדינה שלהם, רובם יענו את שמות צבעי הדגל. הרי ברור שאמריקאי יגיד שהצבע של אמריקה זה רד וייט אנד בלו, אנחנו ישר נענה שישראל היא כחול לבן ואמא רוסיה היא אדומה.

דגל הודו על רקע שמיים כחולים

לפוסט הזה היו מעט תגובות, רובן בשיחות אישיות.
למה? לדעתי כי אנשים מתביישים לטעות. הקטע הוא שבצבעים אין טעויות, זה מה שיוצא מהקישקעס.
נכון, יש דברים שלא חשבנו עליהם, אבל טעות זו לא תהיה.

אז מה הוחלט? מה הצבע של הודו?
זה בטוח לא צבעי הדגל – כתום, לבן ירוק. צבעים כהים, דהויים ומלנכוליים.
בואו, אאמ;לק לכם את זה: הצבע של הודו זה… בוהק.

*אמ;לק = ארוך מדי, לא קראתי. אאמ;לק זו ההטיה של גוף ראשון עתיד.

תמונה של אוכל רחוב הודי מעוצב יפה אוכל צהוב עם עגבניות ופלפלים מסביב

רבים אומרים שהודו מטונפת ומסריחה. אוי, זו כל-כך לא ההודו בה אני טיילתי!
הודו שאני פגשתי היא מדהימה, צבעונית ומטריפה. הריח שלה הוא של גראם מסאלה משובח ונכון, יש להם מה להשתפר בנושא הזבל שנזרק כך סתם על הריצפה, אבל זה ממש ממש לא בכל מקום.
למשל, העיר אליה נחתתי היא אינדור, העיר שנחשבת הכי נקיה בהודו. משם המשכתי לדלהי, בה יש איזורים שהיינו חולמים על מקומות כאלה. כן, יש את המיין בזאר, אבל מצד שני יש את קונוט פלייס לאיזון.
בהודו הכל כל-כך צבעוני, ססגוני ומעוצב, אפילו אוכל הרחוב נמכר יפה.

תמונה של עוגות הודיות בתוך מקדש באינדור

בתור מעצבת גרפית, אני רואה דברים אחרת.
אין ספק שאני מצלמת דברים אחרים ומצלמת אותם אחרת.
למשל, הייתי באטרף אחר הפרסום שלהם.
בארץ אנחנו פונים למשרד פרסום, הוא יוצר גרפיקה, פונה לבית דפוס שמדפיס את החומר (על מדבקה/קאפה/פרספקס, יו ניים איט!), משם זה עובר לאיש שתולה את הפרסום וכו'.
בהודו הדברים הרבה יותר פשוטים – שבלונה, דלי עם צבע והיידה!
עלויות הפרסום פה הן מזעריות ביחס להשקעה שלנו בחומרי הפרסום.

פרסומת על קיר בהודו

בכל כך הרבה דברים יש עיצוב גרפי, דברים שאנחנו לא שמים לב אליהם בכלל.
למשל, גלגלי התפילה האלה.
מישהו חשב ובחר את הצבעים הספיציים האלה (שמתם לב מה צבעי התלבושת של הנזירים ושל הדלאי לאמה?)

ספר תפילות טיבטי צבעוני מסתובב תלוי על הקיר
גרפיטי עם תמונה של הדלאי לאמה ומשפט מיחזור עושה אותי כל כך מאושר עיצוב גרפי ברחוב

מאוד מאוד מאוד חשבו להתאים את העיצוב הגרפי לרוח המקום.
למשל, אצלנו אישה מציירים עיגול, מתחתיו משולש ושני קווים, כמו שאישה היתה לבושה בשנות החמישים (היום אני יודעת שזו בכלל גלימה של סופר וומן).
בהודו לאייקון של האישה יש סארי ועגילים ענקיים.

אייקון של שירותים בהודו אישה עם סארי ועגילים גדולים

הכי הכי אהבתי זה את הסארי. כמה שזה מקסים וזוהר ומעשיר ומקסים!
הוא צובע את כל הודו בשמחה וזה הכי הכי הכי יפה כשזה בא בקבוצה. חגיגה של צבעים.

שלוש תמונות של קבוצות נשים הודיות שלבושות באותם הגוונים

ותמיד אפשר לסמוך עליהם שיוסיפו איזו נגיעה של צבע, משהו שיהפוך את כל העוני והעגמומיות לחיוך.

איש יושב בבית קפה הודי עם איור מנדלה גדול סביב מדף ספרים על רקע קיר כחול